"עכשיו," ביקשה העו"ס, "השיקו שתיכן את הקלפים שקיבלתן זה לזה כמו כוסות של יין טוב, ונסו למצוא יחד דברים משותפים ביניכן."

"אני מאוד אוהבת לקרוא," פנתה סיל לבלה, "כמו שלושת הדובים בקלף שלך".

"פעם גם אני אהבתי מאוד לקרוא," ענתה לה בלה בקול חלש.

"מה?" שאלה סיל בצעקה. "אני לא שומעת כל כך טוב!"

"פעם גם אני קראתי," מנסה בלה בקול רם יותר וקולה נשבר מהמאמץ, "אבל היום אני לא יכולה לקרוא שום דבר בגלל העיניים שלי. נראה לי שאם פעם אנחנו קראנו על שלושת הדובים, היום כבר הם יכולים לקרוא עלי, כי הפכתי להיות ספסימן במעבדות במקום בנאדם."

"איזה ספרים אהבת לקרוא?" שאלה סיל.

"בעיקר ביוגרפיות משעממות כאלה," אמרה בלה, וחייכה.

זאת הפעם הראשונה, כך סיפרה לנו העו"ס, שראתה את בלה מחייכת.

"באמת?" שאלה סיל, "גם אני חולת ביוגרפיות, ואין לי עם מי לחלוק אותן! את כולם זה מרדים תוך דקה ואני מתעוררת מזה בהתרגשות!"

"כמו שאמרתי, אני לא ממש יכולה לקרוא יותר," אמרה, בלה. "לא אוכל להיות לך פרטנרית. לצערי."

"מה דעתך שניפגש מדי פעם ונקרא יחד? אני אקרא לך, ואחר כך נוכל להחליף דעות! מתאים?"

עכשיו כבר היה החיוך שעל פניה של בלה – גדול ומאיר עיניים.

כך, בעזרת עבודה עם ערכת קלפי הזהב, נוצרה ידידות חדשה ואמיצה, בין שתי נשים מרתקות, שהיום כבר אינן בודדות בדיור המוגן. (השמות שונו כדי לשמור על פרטיותן).

אי אפשר לדעת מהיכן יבוא החיבור, מתי תיפול התובנה, מתוך מה יירקם ההקשר.

כן אפשר לדעת שעבודה עם קלפים השלכתיים כבר הוכחה כמאפשרת שיח, דיאלוג פתוח, דיבור.

תקשורת מקרבת.

זאת השליחות שלנו, בשבילה יצרנו את ערכת קלפי הזהב.

מהי השליחות שלך?

אם השליחות שלך כרוכה ביצירת קשר קרוב ואמיתי, מיטיב ומבריא, עם אדם מבוגר, אז ערכת קלפי הזהב היא בשבילך.